מילים אלו אמר השופט הבכיר ד"ר מנחם (מריו) קליין בתיק ת"א 26790-05-12 דומבלסקי ואח' נ' עיריית רמת גן ואח' אשר ניתן ביום 17.5.17
מאת: עו"ד לידור פוגל
עו"ד לידור פוגל אורן (צילום יניר סלע)
האם פסק דין תקדימי אשר ניתן לאחרונה יהווה נקודת תפנית ביחס מדינת ישראל לרוכבי האופנים?
הכותבת הינה עו"ד לידור פוגל אורן המתמחה בתחום נזקי גוף, לרבות נזקי גוף תולדת תאונות אופניים, נשואה לרוכב כביש בקבוצת רכיבה מוסדרת, החלה לאחרונה בעצמה לרכב כביש באותה הקבוצה ולשניהם ארבעה ילדים.
" …כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה. שנאמר השמר לך ושמור נפשך. ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאין לידי סכנה ביטל מצות עשה ועבר בלא תשים דמים".
הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק יא, הלכה ד')
(מתוך הפתיח לפסק הדין הנ"ל)
החל משנת 2009 ועד לשלהי שנת 2016 נהרגו 62 רוכבי כביש ספורטיביים במדינת ישראל (נתון זה אינו כולל הרוגים ברכיבות שטח ורכיבות שאינן ספורטיביות).
- אפריל 2016 – רוכבת אופניים, מאמנת רכיבה על אופניים, בת 40 אם לשתי בנות נהגה בעת רכיבה בכביש 40 ע"י משאית.
- מרץ 2016 רוכב אופני כביש בן 37 נהג בעת רכיבה עת פגע במראת משאית.
- אוקטובר 2015 רופא שיניים, מי שהקים את אחת מקבוצת אופניים בארץ, נהג בתאונה עצמית בירידה מצור הדסה.
- ספטמבר 2014 בן 34 נהג ברכיבת בכביש 4 הותיר אחריו אישה בהריון וילדה בת 4.
- אוגוסט 2011 בן 35 נהג בעת שרכב רכיבת כביש ורכב שסטה לשוליים פגע בו.
- אוגוסט 2011 נהג שנרדם על ההגה פוגע והורג שני רוכבי אופניים שרכבו בתוך דבוקה.
- אפריל 2011 נהגת לאחר משמרת לילה נרדמת על ההגנה, פוגעת בכביש 40 ברוכב אופניי כביש והורגת אותו.
בישראל כ 200,000 רוכבי אופניים מתוכם מעל ל 30,000 רוכבי כביש ספורטיביים.
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, במהלך 2016 היו לא פחות מאשר 249 תאונות אופני כביש עם נפגעים (כולל רוכבי אופניים שאינם ספורטיביים).
לפי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים הסיכוי של רוכב אופני כביש להיהרג בתאונת דרכים בישראל הוא פי 18 משל נוסעים ברכב ומשנת 2001 ועד היום ישנה עלייה דרסטית במספר ההרוגים בתאונות אופניים.
לפני מספר ימים ניתן פסק דין תקדימי שמהווה תקווה לכך שמגמת העלייה בתאונות אופניים כאמור עומדת להשתנות:
בת"א 26790-05-12 דומבלסקי ואח' נ' עיריית רמת גן ואח' אשר ניתן ביום 17.5.17 ע"י כב' השופט הבכיר ד"ר מנחם (מריו) קליין בביהמ"ש השלום בת"א, נפסק פיצוי בסך של כ 300,000 ₪ לרוכב אופניים שנפל במהלך רכיבת כביש עת נתקל במפגע בטיחותי בכביש מס' 4 מכיוון מחלף אלוף שדה לכיוון צומת מסובים וכתוצאה מכך סובל מנכות צמיתה בשיעור של 15% בגין שבר במפרק ירך שמאל.
במהלך פסק הדין קובע השופט הנ"ל:
"לעיתים נראה שרוכבי האופניים בישראל נאלצים לשחק "ברולטה רוסית" בכבישי הארץ בלית ברירה עקב מחסור במסלולי רכיבה מוסדרים ונאותים. מבחינתם של רוכבי האופניים, המקום שבו הם יכולים ורשאים על פי דין לרכב הם שולי הכביש. אין הבדל בין אם הרכיבה היא לצרכי שימוש כדי להגיע לעבודה, לצרכי ספורט או לכל מטרה אחרת."
בפסק הדין נקבע כי היות והתאונה התרחשה בכביש 4 בין צומת האלוף שדה ובין צומת מסובים, והיות והמדינה החליטה כי כביש 4 כמו עוד כבישים ראשיים אחרים יהיו באחריות המדינה ולשם כך הקימה את התאגיד הממשלתי הנקרא "החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ", משכך נמסרה האחריות, התקציב הממשלתי והסמכות לחברה הלאומית לדרכים לדאוג לשלום משתמשי הדרך קל וחומר לשלום רוכבי האופניים, אשר נמצאים באופן יחסי בסיכון גבוה בדרך בינעירונית, ולבצע כל פעולה סבירה על מנת למנוע מפגעים בטיחותיים.
במהלך ניהול התיק בביהמ"ש הצליח התובע להוכיח את הימצאותו של גוש בטון בולט בשולי הדרך אשר גרם לתאונה והנתבעת, החברה הלאומית לדרכים בישראל, לא הצליחה להוכיח כי עשתה פעולות סבירות למנוע מפגעים ומשכך התרשלה כלפי התובע ועליה לפצותו בגין נזקו.
סכום הפיצוי שנפסק הינו בסך של כ- 300,000 ₪ וזאת לאחר קיזוז של 25% אשר תורם שהוטל על התובע. לעניין האשם התורם נקבע ע"י בית המשפט כי אמנם זכותו של רוכב אופניים לצפות שהשוליים הסלולים של הכביש עליו הוא רוכב כחוק יהיו ללא מפגעים, אך הוא איננו יכול רק להביט קדימה ברכיבתו ועליו תוך כדי רכיבה לתת דעתו לתקינות המסלול עליו הוא רוכב.
מנגד, נקבע בפסה"ד כי רכיבה ספורטיבית באופני כביש אינה מהווה הסתכנות מרצון לפי סעיף 5 לפקודת הנזיקין, שכן בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת לפטור נתבע מחבותו בשל הסתכנות מרצון של הנפגע, על הנתבע להוכיח שהניזוק ידע מראש על הנסיבות שגרמו לנזק, שהניזוק חשף את עצמו למצב זה במודע, וכי החשיפה לנסיבות שגרמו לנזק נעשתה מרצון חפשי.
נקבע כי התובע אכן רכב מרצונו החופשי אך הוא לא יודע על הימצאותו של המפגע, לא חשף עצמו למפגע מרצון חופשי וגם אם יש סיכוי כי בכביש ימצאו מפגעים בוודאי שהתובע לא הסכים מראש לחשוף עצמו לנזק ללא פיצוי.
בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי על הנתבעת בהיותה הרשות אשר אחראית לשלום עוברי הדרך לרבות רוכבי האופניים, מוטלת האחריות, לבצע סיורים יזומים לשם בדיקת תקינות הדרכים ולא להמתין לדיווחים על מפגעים בכדי לפנות.
בפסק הדין צוין עוד כי :
"במציאות הישראלית, בה כמעט ולא קיימים מסלולי רכיבה מסודרים לרוכבי אופניים וכשהרכיבה על המדרכות אסורה עפ"י דין בכדי לא לסכן הולכי רגל, לא נותר לרוכבים ברירה אלא להשתמש בכבישים, ובמיוחד בשולי הכבישים. משכך חשוב לדאוג לתקינות השוליים של הכבישים ולהסיר כל מכשול העלול לפגוע ביכולת רוכבי האופניים להשתמש בהן בבטחה, שמחויבים אנו אף על פי המשפט העברי וכפי שציין הרמב"ם ב"יד החזקה" שהובאה בפתח פסק דין זה.
לאור כל האמור לעיל, נשאר רק לקוות כי המסר העולה מפסק הדין הנ"ל יופנם ומדינת ישראל תעשה מעשה ותתחיל לסלול מסלולי רכיבה מוסדרים לרוכבי אופניים, ולכל הפחות יש לקוות שהחברה הלאומית לדרכים בישראל תבצע את המוטל עליה ותפקח באופן ראוי על תקינות הדרכים בשולי הכביש.
כדי שנוכל, רוכבי האופניים, לחזור הביתה בשלום.
