במשך 20 שנה זוג נשוי התגורר בדירה שרכשה האישה עוד בטרם הכירו. לאחר הגירושים בית המשפט קבע כי הבעל זכאי במחצית מזכויות הדירה
בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעתו של הגבר, לזכויות בדירה בה התגורר במשך שני עשורים עם בת זוגו, על אף שהדירה נקנתה על ידי האישה שנים רבות לפני שנישאו.
במסגרת פסק הדין נקבע בין היתר כי התנהלותם הכלכלית של הצדדים במהלך חייהם המשותפים, מעידה שהייתה בין בני הזוג כוונת שיתוף.
הדירה נרכשה על ידי הנתבעת בשנת 1997 כאשר מרבית הסכום (למעלה מ- 80%) מומן באמצעות משכנתא שלקחה על עצמה האישה. בהמשך השנים הכירה האישה את התובע ולאחר היכרות מתמשכת וזוגיות שניהלו השניים הזוג עבר להתגורר יחד בדירה המדוברת.
בשנת 2019 יחסיהם של הצדדים עלו על שרטון, התובע גורש מהדירה על ידי האישה. בשלב מסוים אף היה ניסיון בין בני הזוג לסיים את מערכת היחסים בדרכי שלום, באמצעות הסכם גירושין שלא צלח, בשל חזרתה של האישה מההסכמות.
כחצי שנה לאחר מכן הגיש התובע באמצעות עורכי הדין שמשון דוידי ועוז עזריה, את תביעתו להכיר בו כבעלים במחצית הזכויות בדירה.
במסגרת התביעה טען התובע, כי על אף שהדירה רשומה על שם האישה, בפועל הוא זה שנשא בעול החזרי המשכנתא, דבר שקיבל ביטוי במסגרת הסכם הגירושין, בו סוכם שהנתבעת תעביר לו 200,000 שקל, כנגד וויתורו של התובע על טענות לזכויות בדירה. בנוסף, התובע טען שההסכם מעיד על הכרת הנתבעת בזכותו בדירה.
מנגד טענה הנתבעת כי היא היחידה ששילמה את המשכנתא. לדברי הנתבעת היא עמלה קשות כדי לרכוש את הדירה, עבורה ועבור ילדיה מנישואיה הקודמים, זאת לצד העובדה כי לא היה לצדדים חשבון משותף והם התנהלו בהפרדה רכושית מוחלטת.
במהלך ניהול ההליכים, עורכי הדין שמשון דוידי ועוז עזריה, הגישו בקשות לקבלת צווים לגילוי מסמכים מגופים שונים, כגון: המוסד לביטוח לאומי, הבנק הממשכן והלשכה להוצאה לפועל, זאת לאחר חקירה שבוצעה על ידי המשרד אשר גילתה כי לאישה היו חובות עצומים עוד טרם היכרות הצדדים, אשר מנעו ממנה לשאת בהחזר תשלומי המשכנתא.
תוצאות החקירה של משרד עורכי הדין דוידי ועזריה הביאו לכלל מסקנה, כי ללא עזרתו הכלכלית של התובע לא הייתה באפשרות הנתבעת להתקיים, קל וחומר לעמוד בתשלום החזרי המשכנתא.
קריסת הנתבעת במהלך החקירה
במסגרת פסק הדין שניתן קבעה השופטת כי גרסתה של הנתבעת כפי שהוצגה בכתב הגנתה ובתצהיר עדות ראשית מטעמה "קרסה בחקירתה הנגדית" ובפועל רק חיזקה ואיששה את טענות התובע בדבר כוונת שיתוף בזכויות בדירה.
כך למשל: בעוד שבכתבי טענותיה, טענה הנתבעת שהתובע לא שילם את החזרי המשכנתא- בחקירתה הנגדית היא הודתה בפה מלא, כי כל עוד לתובע הייתה משכורת הם עמדו בתשלומי הבית והמשכנתא.
עוד הוסיפה השופטת כי מנתוני התעסוקה של הנתבעת מהמוסד לביטוח לאומי, אשר הוגשו כראיה מצד התובע, עולה ששכרה לאורך השנים היה נמוך מאוד, באופן המחזק את טענת התובע לכך שהיא לא הייתה יכולה לעמוד בתשלומי המשכנתא לבדה.
בית המשפט מצא לנכון לקבל את טענתו של התובע, לפיה הסכמתה של הנתבעת במסגרת הסכם הגירושין לשלם לתובע תגמול עבור הדירה מהווה אינדיקציה נוספת לכך שראתה בו כשותף לזכויות בדירה.
בפני בית המשפט הוצגו ראיות כבדות משקל אשר בסופו של יום הובילו לקבלת תביעתו של התובע, כך שהינו זכאי להירשם כבעל מחצית מזכויות הדירה, תוך כדי חיוב הנתבעת בהוצאות מתונות על סך 3,000 שקלים, זאת לאחר התחשבות בנתבעת בשל מצבה הכלכלי ובשל היקף הזמן של ניהול ההליך המשפטי.
עורכי הדין שמשון דוידי ועוז עזריה מסרו בתגובה לאתר חדשות מה הלוז: ״החלטת השופטת מבהירה בצורה ברורה וחד משמעית את טענותיו של התובע כפי שהוצגו מלכתחילה. שמחים שהצדק נעשה״.
