עובד תברואה שעבר תאונת עבודה הגיש תביעה באמצעות משרד עוה"ד גוהר את גוהר. לדבריו, במועד התאונה הוא עמד על רמפה תוך כדי שהוא מכוון את משאית הזבל שנסעה לאחור באתר פסולת בחשיכה מוחלטת. המשאית פגעה בו והפילה אותו מגובה של כארבעה מטרים לתוך מכולת אשפה.
חדש: חדשות חיפה והקריות בטלגרם! וגם באינסטגרם, בפייסבוק, בטיקטוק, בטוויטר, בוואטסאפ, בתרדס וגם באפליקציה לאייפון ולאנדרואיד.
העובד נפגע באופן חמור בכל חלקי גופו ובמיוחד בעמוד השדרה, ביד ובמרפק ימין. לאחר התאונה הוא הובהל למרכז הרפואי זיו ואושפז. נמצא כי נגרם לו שבר מרוסק תוך מפרקי של עצם עקב רגל ימין ושבר בראש רדיוס יד ימין. בנוסף נשברו לו מספר שיניים.
"מנורה", שביטחה את המשאית שפגעה בתובע, הכחישה שנגרם נזק משמעותי. אבל בית המשפט קיבל את טענת הנפגע, כי הוא סובל מנכות תפקודית של 75% בית המשפט המחוזי בחיפה קבע לאחרונה שעובד מחלקת התברואה בעיריית קריית שמונה, שנפצע קשה כשנפגע ממשאית אשפה, יפוצה על ידי המבטחת שלה בכ-2.9 מיליון שקל.
לדבריו, מאז התאונה הוא סובל מכאבים והגבלות בגב, ברגל וביד ימין, מתקשה בנשיאת משקל, מתהלך בקושי רב עם קביים ומטופל במרפאת כאב. בא כוחו ביקש לקבוע את נכותו התפקודית בשיעור של לפחות 75% כפי שנקבע על ידי ועדה של ביטוח לאומי (התאונה הוכרה כתאונת עבודה).
הנתבעים – נהג המשאית, החברה שהעסיקה אותו וחברת מנורה שביטחה את המשאית – הכחישו באמצעות עו"ד ארז בלוך שמדובר בתאונת דרכים. בנוסף הם הכחישו את הנזק וטענו כי הנכות שנקבעה בביטוח לאומי לא מונעת מהתובע באופן מוחלט לחזור ולהשתלב בשוק העבודה. ואולם, בהמשך קיבלו הנתבעים את המלצת בית המשפט שלפיה התאונה מהווה "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק ועליהם לפצות את התובע על נזקיו. הדיון התמקד אם כן בשאלת הנזק.
השופטת ברכה בר-זיו הסכימה עם טענת התובע שיש להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור הנכות שנקבעה לו על ידי ביטוח לאומי – 75%. היא קבעה שיש לחשב את הפיצויים על בסיס שכר של 7,100 שקל, על בסיס תלושי שכר שהוגשו בתיק שלפיהם זה היה שכרו כשהועסק במאפייה בקרית שמונה, בטרם פוטר בתחילת 2013.
נפסקו לטובתו פיצויים בסך 1,263,144 שקל בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.21% (בנוסף לתגמולי ביטול לאומי בשווי של מעל 1.6 מיליון שקל). מנורה ערערה על התוצאה וטענה כי הוכח שהתובע מתהלך ללא עזרה, שהוא לא עבד באופן רציף ועקבי בשנה שבה אירעה התאונה וכי הוא הרוויח בממוצע 4,500 שקל. לשיטתה, בית המשפט היה צריך לחשב את הפיצויים בהתאם לשכר המינימום במשק ולהגיע למסקנה שהתביעה נבלעת בתגמולי ביטוח לאומי.
גם התובע ערער וטען, כי היה מקום לחשב את הפיצויים לפי שכר של 10,000 שקל בחודש, שכן הוא התכוון במקביל לעבודתו בתברואה, שהייתה במשך ארבע שעות ביום בלבד, למצוא עבודה נוספת אך שאיפתו נגדעה בעקבות התאונה. בסופו של דבר משכו הצדדים את הערעורים והם נדחו לאחרונה בבית המשפט העליון ללא צו להוצאות.
