שנה למלחמה: על בריאות הנפש של ילדינו

שנה לאירועי אוקטובר, ד"ר עומר ליברמן, מומחה בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר במכבי שירותי בריאות, מייעץ כיצד לשמור על הנפש ולחזק את יכולת ההתמודדות

נדמה שפס הקול הישראלי השתנה. בבוקר יום שבת ה7/10/2023, נחשפה אוכלוסיית מדינת ישראל למתקפה רצחנית ראשונה מסוגה ועוצמתה. המוזיקה הפסיקה והוחלפה בעדכוני חדשות בלתי פוסקים. מלחמת "חרבות ברזל", אולי הקשה במלחמות ישראל, החלה במספר חזיתות, מדרום מצפון ובאופן ייחודי, בעורף.

יחד עם מתקפות טילים נחשפה מדינת ישראל לאירוע חטיפה ייחודי בממדיו בעולם המודרני, כאשר מאות אזרחים\ות , ילדים, גברים ,  נשים וקשישים, תושבי אזור הדרום, נחטפו לשטח עוין ומוחזקים בשבי עד היום. בחלקים גדולים מישראל קיים סיכון ממשי ותדיר לחיי ילדים, ומשפחותיהם, אזעקות, התרעות ופגיעות בשכונות מגורים  הפכו לשגרה.

 "הביתה הביתה, כי עוד לא ניתן כל מה שהובטח לנו מזמן"

אוכלוסיית מדינת ישראל חווה טראומה קולקטיבית מתמשכת, ויוצאת דופן בהיקפה ובעוצמתה. ביטחונם האישי, הגופני והנפשי של ילדינו, טרם הושב להם, ולנו. במהלך השנה החולפת כולנו חשופים לסכנת חיים אמיתית. בנוסף, אנו חשופים לעדכונים שוטפים ותכנים מעוררי חרדה בתקשורת, בכל צורות המדיה  הדיגיטאלית, אתרי תוכן, אקטואליה ורשתות חברתיות. אנו וגם ילדינו מוצפים מידע  "עדכני וחיוני" סביב אירועים אלימים, פציעות של חיילים, ומוות של אוכלוסייה משני צידי המתרס. ילדינו, כמונו נחשפים לתכנים קשים, טרגיים ואין לנו יכולת להגן עליהם מהמידע הזה, זוהי מציאות חיים קשה ואכזרית. 

"הביתה הביתה, באה עת לחזור מן ההרים משדות זרים"

חשוב לזכור, שבריאותם הנפשית של ילדים כמו גם התפתחותם התקינה, מושפעת מתנאי הסביבה בה הם גדלים, כאשר הגן, בית הספר והמסגרות החברתיות, הם חלק בלתי נפרד מסביבה זו. בשנת המלחמה אנו עדים לפגיעה חמורה ומתמשכת בשגרת חייהם של ילדי ישראל, בפגיעה בסדירות הלימודים, בפגיעה ביציבות סביבת המחיה הקרובה, במעבר מאזור אחד בארץ לאחר, משפחות מפונות ובפגיעה אנושה ביכולת לקיים סדר יום קבוע ובריא של לימודים, פעילות חוגים ועוד. מעבר לחרדה הבלתי נסבלת אותה חווים ילדים השומעים אזעקה וחוששים לחייהם, אובדן השגרה, והחשיפה לתכנים הקשים בתקשורת, מחמירים עוד את מצבם הנפשי. 

מצוקה נפשית–מבוגרים וילדים

מבוגרים הסובלים מתחושת מתח ועקה מסוגלים לדבר את המצוקה שלהם, והם נעזרים בחברים, משפחה ובשירותי סיוע נפשי שונים. מצוקתם הנפשית של ילדים מתבטאת באופנים שונים, ביניהם נסיגה התפתחותית, ירידה בתאבון, קשיי שינה, הרטבה לילית, גמגום ,טיקים, התפרצויות כעס, קשיי קשב, ריכוז וקושי להתמודד עם מצבי לחץ כמו בחני פתע, ירידה בהישגים לימודיים וצמצום בפעילויות חברתיות. ככלל, מומלץ להיות ערים לכל שינוי בהתנהגותם של ילדים, ובעת הצורך, להתייעץ עם גורם טיפולי זמין, אחות טיפת חלב, רופא ילדים, או רופא משפחה ,עובדת סוציאלית, גננת, מורה, או יועצת בית הספר ולפנות למרפאת בריאות הנפש . 

טיפול באוכלוסיות פגועות

במהלך השנה נעשו ניסיונות להגביר את המאמץ  לטפל באוכלוסיות הפגועות, להגדיל את צוותי הסיוע הנפשי, להכשיר מטפלים מתחומים שונים, אשר יוכלו לתת כתף במאמץ הלאומי החיוני הזה, בכללם מטפלים רגשיים מכל התחומים, עובדים סוציאליים, ואחרים. אך עדיין, לא תמיד ניתן להגיע לטיפול האידיאלי בזמן קצר. יש לפנות לטיפול רגשי תמיכתי, טיפול הבעתי באמנות, בטיפול בבעלי חיים, או בדרמה. במקרים  של תסמינים חמורים יותר, יש לפנות למרפאות  בריאות הנפש לילדים ומתבגרים, בשירות הציבורי והפרטי, הנותנות מענה אבחנתי וטיפולי לציבור הזה, ומציעות טיפול שיחתי, הדרכת הורים, ולעיתים, טיפול תרופתי מפחית חרדה ודכאון. השימוש בטיפול התרופתי נועד להקל על תסמינים חריפים של חרדה ו אינו בא להחליף את הטיפול הרגשי, שהוא הכלי העיקרי בטיפול במצבי עקה כמו מצב המלחמה הנוכחי  

"שחיקה" של הדחק

מדינת ישראל היא מדינה למודת מלחמות, ואוכלוסייתה ידעה תקופות רבות של מתח, וטראומה מתמשכת, אך שנת המלחמה הנוכחית היא ארוכה וקשה מכל  אלה שידענו עד כה, עד כדי כך שאנו נתקלים בתופעה של "שחיקה" של הדחק. החשיפה המתמשכת לסכנת חיים, ולתכנים קשים, מביאה לשחיקת הדחק ( ה' "STRESS) ול-"הקהיית " החוויה הרגשית הנלווית אליו. אפקט זה קיים בעיקר ברובד השטחי של החוויה. בהיעדר מענה טיפולי או תמיכה מתאימה, הנפש ממשיכה לסבול "פגיעות  עומק", תוך עליית הסיכון לפגיעה חמורה   נפשם של מבוגרים וילדים כאחד.

על מנת להפחית את תופעת ה"שחיקה" של הדחק  וחיזוק יכולת ההתמודדות של ילדים עם הקושי, יש לעודד את הילד לשוחח  על חווייתו, לנסות להבין בשפתו, מה טווח הבנתו את המצב, ולעודד אותו לחלוק את רגשותיו בנושא, באופן פתוח, ונגיש, עם ההורים, הצוות הטיפולי בבית הספר, וגורמים טיפוליים אחרים.  חשוב ביותר לנסות להשיב לילד את שגרת חייו כפי הניתן, לנסות להחזיר אותו ללימודים, למפגשים חברתיים, ולפעילויות נינוחות במידת האפשר, כמו גם לנסות לווסת את מידת החשיפה שלו לתכנים לא מותאמים ולעודף אינפורמציה.  שאינם מתאימים לו.

לסיום, מילה להורים.

היו קשובים לעצמכם ולמצוקותיכם, מצאו את מקור התמיכה המתאים, על מנת להוות  עוגן  יציב ובטוח לילדיכם, בתקווה לימים טובים.

הכותב: דר' עומר ליברמן מומחה בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר במכבי שירותי בריאות מחוז צפון